שיטות מתקדמות לתיקון גניקומסטיה

המראה הנורמלי של רקמת השד בקרב גברים הוא שטוח. גניקומסטיה היא מצב חריג המתבטא בהתפתחות יתר של רקמת השד ברמות שונות, מה שנותן לשד מראה נשי.

בעיה זו שכיחה למדי בגברים עם שכיחות שיא בגיל ההתבגרות ולאחר העשור השישי לחיים. גניקומסטיה עלולה לפגוע בביטחון העצמי וליצור מבוכה חברתית רבה. הלוקים בבעיה נמנעים מחשיפת פלג גופם העליון ולובשים חולצות רחבות לטשטוש קווי השדיים.

הטיפול בגניקומסטיה הוא טיפול כירורגי. הניתוח משתנה בהתאם למראה השד. בכל מקרה של גניקומסטיה קיימים עודפי רקמה באזור השדיים, עודפי רקמה אלה מכילים רקמת שד המעורבת בד"כ ברקמת שומן.

ניתן לחלק באופן גס את מראה הגניקומסטיה לזו הכוללת עודפי רקמה בלבד ללא עודפי עור ולזו הכוללת עודפי רקמה ועור ניכרים.

האחרונה, אופיינית למטופלים אשר השילו ממשקלם באופן משמעותי, מצב הקרוי פסאודוגניקומסטיה. גניקומסטיה הכוללת עודפי עור תתכן גם במטופלים ללא סיפור של ירידה במשקל.

גניקומסטיה ללא עודפי עור 

במקרים אלו, יש צורך בהסרת רקמת שד ורקמת שומן עודפת. השיטות המקובלות לתיקון בעיה זו בעבר לוו בצלקת. הצלקת מוקמה בגבול העטרה או בקפל התת שדי בד"כ. בשנים האחרונות, ניתן לתקן גניקומסטיה מסוג זה באמצעות שאיבת שומן דרך פתח קטן באזור בית השחי, ללא צלקת גלויה.

הניתוח נערך תחת הרדמה כללית בד"כ ומבוצע דרך פתח קטן שאורכו כחצי ס"מ וממוקם בד"כ מתחת לבית השחי, באזור מוסתר. לאחר ההרדמה הכללית, מזריקים לשד תמיסה המכילה הרדמה מקומית, מים פיזיולוגיים, ואדרנלין המפחית דמם. התמיסה המימית מקלה על שאיבת השומן.

דרך הפתח הקטן בבית השחי, מוחדר צינור בעל קצה קהה, המחובר למשאבת וואקום. דרך הצינור נשאב השומן העודף, הקיים בד"כ בחלק הפריפרי של השדיים. ההימנעות מביצוע טכניקה זו בעבר נבעה מהצורך להוציא גם את עודפי הרקמה הבלוטית המתלווים לשומן, אשר לא ניתן להוציאם באמצעות שאיבת שומן בלבד.

החדשנות בשיטה זו מאפשרת להוציא את הרקמה הבלוטית העודפת, המתרכזת במרכז השד דרך הפתח הקטן של שאיבת השומן, דרכו מוחדר מכשיר המוציא את עודפי הרקמה בקלות.

ל"שיטה הסגורה" יתרונות רבים המבליטים את עדיפותה על ה"שיטה הפתוחה" הכוללת צלקות ארוכות בחזית השד. היא מונעת שקיעה של העטרה והפטמה ועיוות שלהם עקב הוצאת יתר של רקמה וכן מפחיתה משמעותית עיוות ואי סדירויות בעור השד. לאחר שאיבת השומן העור יתכווץ ויתאים עצמו למראה השד החדש עקב האלסטיות שלו.

גניקומסטיה המלווה בעודפי עור - גם פה קיימים חידושים רבים. במקרים של עודפי עור ניכרים, השיטה שהוזכרה לעיל ומבוססת על שאיבת השומן אינה מתאימה.

כאשר קיימים עודפי עור ניכרים, יש להסירם יחד עם עודפי הרקמה ולמתוח את העור. השיטה המקובלת לטיפול בבעיה זו כללה הסרת עודפי העור, ניתוק העטרה והפטמה והשתלתה במיקום חדש כשתל עור.

הניתוח הוא ניתוח יעיל אך מלווה בתופעות לוואי הקשורות לשתל עור. לעתים, הקומפלקס של הפטמה והעטרה אינו נקלט/נקלט באופן חלקי מה שיוצר שינוי בפיגמנט של העטרה, אובדן הבלט של הפטמה ואף נמק של הפטמה והעטרה.

למניעה של הפרעות בריפוי בפטמה והעטרה, קיים ניתוח חדשני חלופי השומר את הפטמה והעטרה מחוברים על גבעול צר של רקמה וממקמה מחדש. החשש מניתוח זה נבעה מעודפי הרקמה אשר יוותרו בשד וימנעו תוצאה מתוחה. אולם, דיקוק נכון של הגבעול מאפשר תוצאה מיטבית ללא הסיבוכים הקשורים להשתלה של פטמה ועטרה.

לסיכום, גניקומסטיה, היא בעיה שכיחה למדי בגברים. בשנים האחרונות, פותחו ניתוחים בהם משתמשים בטכניקות מתקדמות ע"מ לקבל תוצאה מיטבית.

כשאין עודפי עור, ניתן לבצע את הניתוח ללא צלקות גלויות. כאשר קיימים עודפי עור ויש צורך למקם את העטרה והפטמה מחדש, אין צורך לנתקה מהגוף ולהשתילה מחדש, אלא רק לניידה על גבעול רקמה דק, מה שחוסך הפרעות ריפוי רבות.