הוצאת שתלים

שתלים הם גוף זר אשר נועד לשפר את דימוי הגוף. כיון שנוכחותם בגוף אינה חיונית, אלא נועדה לשפר את הביטחון, מטופלות רבות מגיעות לשלב, שהן רוצות להוציא את השתלים. הסיבות לכך כוללות בעיות רפואיות כדוגמת קרע של השתל, התקשות קופסית, תופעות לוואי רפואיות הקשורות לשדיים ולגוף ושיקולים אסתטיים. ראשית, נדון בתופעות לוואי הקשורות לשתלים, לפני ההחלטה כיצד לנהוג.

הגדלת חזה סיכונים

תופעות הלוואי השכיחות ביותר בשימוש בשתלי סיליקון הן התקשות סביב השתל וקרע (פגיעה בשלמות השתל). תופעות לוואי אלה מתרחשות בכעשירית מהמטופלות לערך. במרבית המקרים, קרע בשתל מתפתח ללא ידיעת המטופלת, ואבחונו נעשה במסגרת בדיקת אולטראסאונד שגרתית. בדיקת ממוגרפיה רגישה פחות לאבחון קרע. הבדיקה הטובה ביותר לאבחון קרע בשתל הסיליקון הוא בדיקת MRI. בדיקה זו היא בדיקה יקרה שאיננה זמינה באופן מידי בד"כ. הסיכוי לקרע קטן מאוד אם עברו פחות משבע עד שמונה שנים מהניתוח, והסיכוי עולה משלב זה.

בכל אישה לה הוחדרו שתלי סיליקון מתפתחת קופסית – רקמת צלקת העוטפת את השתל. קופסית זו יכולה להתקשות בחלק מהמטופלות. התקשות זו עלולה לגרום לעיוות במראה השד, כאב או רגישות. הטיפול במקרה זה כולל הוצאה של שתלי הסיליקון והקופסית העוטפת אותם.

לאחרונה, מתרבה השיח על מחלות הקשורות למערכת החיסון הקשורות לשתלי הסיליקון. מדובר בנשים אשר עברו הגדלת שדיים ואשר חוות תלונות שלא הכירו קודם. תלונות אלה כוללות עייפות, כאבי שרירים ופרקים, יובש בריריות הגוף או בעור. לעתים אף קיימות מחלות אוטואימוניות כדוגמת זאבת, דלקת פרקים או פסוריאזיס. 

סיבה נוספת להוצאת שתלים היא חוסר שביעות רצון ממראה השדיים, המתבטא בצניחה של השדיים בשל הכובד או גלים מתחת לעור המבטאים את חשיפת מעטפת השתל מתחת לעור. סיבה אסתטית נוספת לחוסר שביעות רצון מהמראה היא חוסר התאמה בין גובה השתל והשדיים. לאורך השנים, לשדיים יש נטייה לצנוח אך השתל לעתים מתקבע במנח גבוה שאינו תואם את מנח השדיים, אם בגלל התקשות הנוצרת או בגלל מנח תת שרירי עם התכווצות השריר ו"דחיפה" של השתל גבוה.

קיימות תופעות לוואי נדירות נוספות הקשורות לתחום השתלים. בכמה מאות נשים ברחבי העולם, נתגלה סוג של לימפומה הקשורה לשתלי סיליקון. הבעיה מתעוררת בשתלים אשר קיימים זמן רב בגוף והתלונה הראשונה היא בד"כ נוזל המצטבר סביב השתל. ברגע שמבוצעת האבחנה, יש להוציא את השתלים כולל המעטפת סביבם. במרבית המקרים, טיפול כזה יביא לריפוי מלא מהמחלה.

לאור האמור לעיל, קיימות מטופלות המבקשות להוציא את שתלי הסיליקון מגופן. במהלך הוצאת השתל, יש לטפל במעטפת הצלקתית (הקופסית) הקיימת סביב השתל. כאשר ישנו חשד למחלה הקשורה למערכת החיסון, כאשר המעטפת מגורגרת, קשה או גורמת לרגישות מקומית או קשיי נשימה, יש להוציא ולקלף אותה מרקמת השד באופן מלא. כמובן שכאשר מאובחנת לימפומה הקשורה לשתלי סיליקון, יש להוציא את הקופסית גם כן.

הוצאת שתלים והזרקת שומן עצמי

לנשים אשר מעוניינות להישאר עם נפח מסוים בשד אך ללא שימוש בשתלים, ניתן להוציא את השתלים, לשאוב שומן מהגוף ולהזריק לשד שומן זה. חלק מהשומן ייספג ולכן, הכמויות שיוותרו בשד הן קטנות יחסית ובד"כ יסתכמו להרבה פחות מנפח השתל שהוצא. על המטופלת להבין מס' עובדות. בבואה לביצוע הניתוח. במטופלת רזה, הסיכוי לשאוב שומן בכמות סבירה היא נמוכה מאוד. ע"מ להשיג נפח משמעותי לאחר הזרקת השומן יש לעבור את הפעולה מס' פעמים כדי שהכמות המצטברת תוכל לתאום את הנפח המצופה. שנית, שתל הסיליקון, שלו מרקם מוצק, מעניק מלאות בחלק העליון של השדיים. לעומת זאת, השומן המוזרק, הוא בעל מרקם רך ומרבית הנפח המוזרק יצטבר בחלקם התחתון של השדיים. 

הוצאת שתלים והרמה

לעתים, לאורך השנים מתפתחת צניחה בשדיים. הדבר מתפתח בשל איכות עור ירודה או משקל השתל אשר מותח את העור. במקרה כזה, ע"מ לקבל תוצאה אסתטית טובה, הוצאת שתלים תצריך הסרת עודפי עור והרמת חזה. חסרונות הניתוח הוא בצלקות הנלוות, בדומה לכל הרמת חזה אחרת. אולם, הסרת עודפי העור בשד והידוקו, יעניקו לשד מראה צפוי הרבה יותר אשר מתבסס על התכווצות ספונטנית של העור. במרבית המקרים, ניתן לדעת עוד טרם הניתוח אם יש צורך בהרמה.