הוצאת שתלים

תופעות הלוואי השכיחות ביותר בשימוש בשתלי סיליקון הן התקשות סביב השתל וקרע (פגיעה בשלמות השתל). תופעות לוואי אלה מתרחשות בכעשירית מהמטופלות לערך. במרבית המקרים, קרע בשתל מתפתח ללא ידיעת המטופלת, ואבחונו נעשה במסגרת בדיקת אולטרא-סאונד שגרתית. בדיקת ממוגרפיה רגישה פחות לאבחון קרע. הבדיקה הטובה ביותר לאבחון קרע בשתל הסיליקון הוא בדיקת MRI. בדיקה זו היא בדיקה יקרה שאיננה זמינה באופן מידי בד"כ. הסיכוי לקרע קטן מאוד אם עברו פחות משבע עד שמונה שנים מהניתוח, והסיכוי עולה משלב זה.

 

בכל אישה לה הוחדרו שתלי סיליקון מתפתחת קופסית – רקמת צלקת העוטפת את השתל. קופסית זו יכולה להתקשות בחלק מהמטופלות. התקשות זו עלולה לגרום לעיוות במראה השד, כאב או רגישות. הטיפול במקרה זה כולל הוצאה של שתלי הסיליקון והקופסית העוטפת אותם.

 

סיבה נוספת להוצאת שתלים היא חוסר שביעות רצון ממראה השדיים. לעתים המטופלת חשה שמראה השד הגדול אינו תואם את ציפיותיה וכי מה שהתאים לשנים עברו אינו מתאים כעת. לתופעה זו מתלווה לעתים מגבלה פונקציונלית של שד גדול המכביד על הצוואר והגב. אי שביעות רצון אסתטית יכולה להתבטא בצניחה של השדיים, שכן המשקל והכובד של השתל מותחים את עור השד לאורך זמן. מתיחת העור היא משמעותית בעיקר במקרים של שתלים גדולים במיוחד, איכות עור ירודה או לאחר הריונות, אז השד גדל מאוד. כאשר השתל מוחדר מתחת לשריר, מתיחת העור פחות משמעותית כיון שהשריר מקבע את השתל, אך עלולים להתפתח עיוותים אחרים כדוגמת אי התאמה בין גובה השתל והשדיים.

 

הסיבה לעיוות מסוג זה היא שלאורך השנים, שתל הסיליקון מתקבע במנח גבוה ורקמת השד צונחת. בעיות אחרות הקשורות למראה השד כוללות תזוזה של השתל למרכז החזה או לכיוון בית שחי. שתל גדול, בייחוד במנח מעל השריר, עלול לדקק את רקמת השד לאורך זמן ולגרום להופעת גלים וחוסר סדירות. 

 

לאחרונה, מתרבה השיח על מחלות הקשורות למערכת החיסון הקשורות לשתלי הסיליקון. תופעה זו מכונה "מחלת שתלי שדיים" ( Breast Implant Ilness). מדובר בנשים אשר עברו הגדלת שדיים ואשר חוות תלונות שלא הכירו קודם. תלונות אלה כוללות עייפות, כאבי שרירים ופרקים, יובש בריריות הגוף או בעור, הזעות לילה, הפרעות שינה ודחיפות במתן שתן. לעתים אף קיימות מחלות אוטואימוניות (תגובת מערכת החיסון נגד הגוף) כדוגמת זאבת, דלקת פרקים או פסוריאזיס. 

קיימות תופעות לוואי נדירות נוספות הקשורות לתחום השתלים. בכמה מאות נשים ברחבי העולם, נתגלה סוג של לימפומה הקשורה לשתלי סיליקון. הבעיה מתעוררת בשתלים אשר קיימים זמן רב בגוף והתלונה הראשונה היא בד"כ נוזל המצטבר סביב השתל. ברגע שמבוצעת האבחנה, יש להוציא את השתלים כולל המעטפת סביבם. במרבית המקרים, טיפול כזה יביא לריפוי מלא מהמחלה. 

 

לפני כחצי שנה, ביקש מנהל המזון ותרופות האמריקאי (ה- FDA) מהחברות המייצרות את שתלי הסיליקון, לפרט על גבי המוצר את אותם סיבוכים שעלולים להתרחש בשימוש בשתלים ולציין כי כמו כל גוף זר, המוצר אינו עמיד לכל החיים. לאור האמור לעיל, קיימות מטופלות המבקשות להוציא את שתלי הסיליקון מגופן. במהלך הוצאת השתל, יש לטפל במעטפת הצלקתית (הקופסית) הקיימת סביב השתל. כאשר ישנו חשד למחלה הקשורה למערכת החיסון, כאשר המעטפת מגורגרת, קשה או גורמת לרגישות מקומית או קשיי נשימה, יש להוציא ולקלף אותה מרקמת השד באופן מלא. כמובן שכאשר מאובחנת לימפומה הקשורה לשתלי סיליקון, יש להוציא את הקופסית גם כן.

לנשים אשר מעוניינות להישאר עם נפח מסוים בשד אך ללא שימוש בשתלים, ניתן להוציא את השתלים, לשאוב שומן מהגוף ולהזריק לשד שומן זה. חלק מהשומן ייספג ולכן, הכמויות שיוותרו בשד הן קטנות יחסית ובד"כ יסתכמו להרבה פחות מנפח השתל שהוצא. על המטופלת להבין מס' עובדות בבואה לביצוע ניתוח הזרקת שומן. במטופלת רזה, הסיכוי לשאוב שומן בכמות סבירה היא נמוכה מאוד. ע"מ להשיג נפח משמעותי לאחר הזרקת השומן יש לעבור את הפעולה מס' פעמים כדי שהכמות המצטברת תוכל להתאים לנפח המצופה. שנית, שתל הסיליקון, שלו מרקם מוצק, מעניק מלאות בחלק העליון של השדיים. לעומת זאת, השומן המוזרק, הוא בעל מרקם רך ומרבית הנפח המוזרק יצטבר בחלקם התחתון של השדיים. 

לעתים, לאורך השנים מתפתחת צניחה של השדיים. הדבר מתפתח בשל איכות עור ירודה או משקל השתל אשר מותח את העור. במקרה כזה, ע"מ לקבל תוצאה אסתטית טובה, הוצאת שתלים תצריך הסרת עודפי עור והרמת חזה. חסרונות הניתוח הוא בצלקות הנלוות, בדומה לכל הרמת חזה אחרת. אולם, הסרת עודפי העור בשד והידוקו, יעניקו לשד מראה צפוי הרבה יותר אשר מתבסס על התכווצות ספונטנית של העור. במרבית המקרים, ניתן לדעת עוד טרם הניתוח אם יש צורך בהרמה.