הגדלת חזה מתחת או מעל לשריר

מרכיב חשוב בתכנון ניתוח הגדלת שדיים, הוא מנח השתל. האם להחדיר את השתל מעל השריר או מתחת לשריר? הנושא עולה בכל התייעצות וכדאי לעשות בו סדר.

כדי להבין את ההיגיון בקביעת מנח השתל חשוב להבין את האנטומיה של השדיים. רקמת השד עשויה שומן ורקמת בלוטה.

הנפח משתנה מאישה לאישה. מתחת לרקמת השד, קיים שריר ה-Pectoralis Major. השריר מכסה את שטחו העליון של השד, ועוביו משתנה מאדם לאדם. באנשים העוסקים בפיתוח גוף, בייחוד גברים, השריר בולט ונמוש בקדמת החזה. מתחת לשריר החזה נמצאות הצלעות ושרירים אחרים, קטנים יותר. 

את כיס השתל ניתן לפתח במישור שבין השד לשריר- זהו מנח הקרוי מנח "תת בלוטי" או "מעל השריר". ניתן גם להפריד את שריר החזה מכלוב הצלעות אשר ממוקם עמוק לו, ולפתח כיס במישור "תת שרירי" או "מתחת לשריר".  

כיסוי השתל

המטרה היא בד"כ להעניק כיסוי עבה ככל שניתן לשתל. שתל המכוסה היטב ע"י רקמות השד, ייתן תוצאה טבעית יחסית, שאינה פלסטית- מלאכותית. בנוסף, בנשים עם שתלים ללא כיסוי רקמה משמעותי, יכולים להתפתח גלים, בעיקר בחלק העליון של השדיים ובזמן כיפוף. הגלים מהווים ביטוי לשתל שהתקפל על עצמו וצמוד לרקמה התת עורית. לכן, השאיפה הכללית היא להחדיר את השתל עמוק ככל שניתן (במנח תת שרירי). הדבר נכון בעיקר לנשים עם חסר משמעותי של רקמת השד. ניתן לבדוק את עובי רקמת השד באמצעות מבחן צביטה (פינצ'), שבו בודקים את עובי רקמת השד. בנשים, בהן עובי רקמת השד קטן משני ס"מ, כדאי להחדיר את השתל מתחת לשריר. באלו, שהרקמה עבה יותר, תוספת רקמת השריר רלוונטית פחות.

בדיקת פינץ'

אם כך, מדוע לא להחדיר את השתל אצל כל המטופלות מתחת לשריר? לשתל במנח תת שרירי יש גם חסרונות. השריר לוחץ על השתל ואם הוא מפותח דיו, הוא יכול לגרום לאנימציה ותזוזה שלו, מה שיכול לגרום לעיוות. הדבר בולט בעיקר אצל מטופלות העוסקות בפיתוח גוף/ פעילות גופנית משמעותית.

שיקול נוסף קשור לאיכות העור. במקרים של עור בעל איכות ירודה (מלווה בסימני מתיחה וקמטוטים), הגדלת חזה עלולה להסתיים בתוצאה מאכזבת ללא קשר לבחירת המנח. בבחירת מנח תת בלוטי (מעל השריר), משקל השתל מותח את העור, שהוא בעל אלסטיות ירודה ואינו יודע לשמור מתח. הדבר יגרור התרחבות של מעטפת השד וצניחה שלו בטווח הארוך. במקרים אלו, בחירה של מנח תת שרירי עשויה לסייע מצד אחד, בכך שהשריר "מחזיק" את השתל ומנע צניחה שלו, אך מאידך, השריר אינו מונע את צניחת רקמת השד. כלומר, עלול להתקבל מראה של שתל גבוה עם רקמת שד נמוכה. מקרה זה מכונה בשפה המקצועית מראה waterfall . מראה זה, לעתים, פחות אסתטי מצניחה רגילה. כיון, שכל מנח עלול לייצר בעיה, יש ליידע את המטופל על המשמעויות.

ניתוח להרמה והגדלה של החזה

נשים הזקוקות להרמת חזה ללא שתל ואו הגדלה מאופיינות, בד"כ, באיכות עור ירודה יותר. לאור האמור בסעיף הקודם, בחירת מנח תת שרירי עלולה לסכן אותם בהתפתחות של מראה waterfall. אומנם בניתוח הרמה והגדלה, מהדקים את מעטפת השד, אך לא ניתן לשנות את איכות רקמת השד והעור. ולכן הצפי לעיוות מהסוג המתואר במנח תת שרירי, גבוהה. מנתחים פלסטיים רבים בוחרים במנח תת בלוטי במקרים של הרמה והגדלה בשל סיבה זאת. 

גודל השתל  

ככל שנפח השתל אשר מתכננים להחדיר גדול יותר, יש נטייה להעדיף מנח מתחת לשריר. הסיבה לכך נעוצה באותם גלים (קפלים) הבאים יותר לידי ביטוי במנח תת בלוטי. הסיבה לכך נעוצה בעובדה ששתל גדול יותר, מתקפל יותר על עצמו ומדקק את רקמת השד, מה שחושף את הקפלים.

מקובל כי מנח מתחת לשריר גורם למראה טבעי יותר של השד כיון שהשריר לוחץ על השתל מכיוון מעלה לכיוון מטה. החדרת השתל במנח תת בלוטי, בייחוד עם שתלים בולטים, מייצר מראה מעט מלאכותי יותר.  

מראה טבעי תת שרירי

מנח משולב ("חצי-חצי")

מדובר בטכניקה ניתוחית, שפותחה ע"י מנתח השדיים המפורסם, דר' טבטס, מארה"ב. טכניקה זו מאופיינת בהפרדה כפולה, מתחת לשריר ומעל השריר, ובכך אמורה לנצל את יתרונות שתי השיטות להגדלת חזה. מחד, כיסוי מיטבי של השתל. מאידך, מניעת עיוותים במראה השד.

לסיכום, מס' שיקולים רפואיים מנחים את ההחלטה לגבי מנח השתל. בחירת המנח נעשית לפי מראה השד לפני הניתוח והצרכים הרפואיים. אין להתייחס למנח אחד באופן גורף כעדיף על אחר.