ניתוח הצמדת אוזניים

הצמדת אוזניים הינו ניתוח פלסטי שכיח ביותר ומתאים לאנשים הסובלים מאוזניים בולטות.
מטרת ניתוח הצמדת אוזניים היא, להצמיד את האפרכסות אל הקרקפת, באמצעות שיחזור של המבנה הנכון של הקונכיה או להקטינה ולהגדיר את קפל האנטי-הליקס מחדש.

ניתוח הצמדת אוזניים מסוג זה, זה יכול לשפר מאוד, לא רק את צורת האוזניים אלא גם את ההרגשה והמעמד החברתי. הניתוח מתבצע לרוב בילדים בגיל 5 עד 15 וניתן לבצעו גם במבוגרים.

ניתוח הצמדת אוזניים בולטות, מטפל באפרכסת האוזן לכן אינו משפיע על מנגנון השמיעה באוזן הפנימית ואינו אמור לפגוע או לשפר את איכות השמיעה.

אוזניים בולטות הוא מראה שעלול להפריע אסתטית ולגרום חוסר בטחון. ההליך הניתוחי נעשה באמצעות עיצוב מחדש של סחוס האוזן. בכך, ניתן לשחזר את המבנה האנטומי הנורמלי של האפרכסת. ניתן גם לטפל באמצעות הליך זה, באוזניים לא סימטריות.

פרופ' קרסו עם ד'ר ערן חדד על ניתוח להצמדת אוזניים

עקרונות מרכזיים בניתוח הצמדת אוזניים

הצמדת אוזניים הוא הליך בו נדרשת התייחסות למבנה קטן, שמורכב מהרבה שקעים ובליטות. המטרה היא להצמיד את האפרכסת מבלי לשנות את המבנה הספציפי הייחודי לה.

ישנם מספר עקרונות אשר יש לשמור עליהם, כדי לקבל את הצורה המיטבית של האוזניים:

• שימוש בתפרים נספגים

תופעת הלוואי העיקרית היא הישנות הבעיה ובלט חוזר שלהן. התופעה מתוארת בכרבע מהמקרים. הגישה בעבר כללה שימוש בתפרים קבועים, אשר עשויים לכאורה להפחית את הבלט.

אולם, גישה זו אינה מטפלת בבעיה העיקרית. מה שמחזיק את האוזן במקומה היא הצלקת שנוצרת ברקמות העמוקות.לתפרים הקבועים אין משמעות בטווח הארוך, לכן השימוש בהם מיותר.

מעבר לכך, השימוש בתפרים קבועים עלול לגרום להתפתחות זיהומים בטווח הקצר והארוך כיוון שהעור מאחורי האוזן הוא דק באופן יחסי, ולכן כל לחץ של התפר גורם לפליטה של התפר דרך העור, להופעת פצעים ולזיהומים מיותרים.

דר' חדד משתמש בתפרים נספגים מסוג PDS בלבד. תפרים אלה נספגים לאחר מס' שבועות, מייצרים אפקט ארוך טווח כמו החוטים הקבועים ומפחיתים סיכוי לזיהום.

• הסרת חלק מהקונכייה של האוזן

אחת הבעיות הגורמות לאוזניים בולטות היא קונכייה גדולה (ראה תמונות 1 ו -2). הטיפול המקובל הוא הצמדה של הקונכייה לאזור שמאחורי האוזן באמצעות תפרים. הדבר אינו מספק במקרים מסוימים ויש להסיר מקטע סחוסי מהקונכייה, בנוסף לתפרי ההצמדה (תמונות 2 ו -3). מקטע זה מוסר דרך החתך האחורי, ומייצר בד"כ מראה טבעי. יתרון שיטה זו הוא בהקטנת המתח, מה שמקטין את הסיכוי להישנות הבלט. 

תמונות לפני אחרי ניתוח הצמדת אוזניים

• הסרת רקמה רכה מאחורי האוזן

​הצמדה פשוטה של הקונכייה לרקמה מאחורי האוזן אינה מספקת. דרך החתך האחורי, מסירים רקמה רכה באזור שמאחורי האוזן וחושפים את מעטפת העצם(תמונה 2). הסרת הרקמה מאפשרת שני יתרונות.

הראשון, יצירת מקום לקונכייה המוצמדת, מה שמקטין את המתח על ההצמדה.

היתרון השני הוא תפירת הסחוס למעטפת העצם, שהיא רקמה קשיחה בניגוד לרקמה הרכה אשר עלולה להימתח ולגרום לבלט חוזר.

• שיוף האנטיהליקס

​במרכז האוזן קיים רכס סחוסי הקרוי אנטיהליקס (תמונה 1).השטחה של הרכס הזה בחלקו העליון ללא הגדרה ברורה שלו, תגרום לבלט בחלק העליון של האוזניים. שיטת העיצוב הקלאסית של האנטיהליקס כוללת הנחת תפרים מאחורי האוזן. תפרים אלה מגדירים את האטיהליקס מחדש, אולם אין די בכך.

כפי שצוין לפני כן, כל מתח בסגירה מקטין את סיכויי ההצלחה בטווח הארוך. לכן, יש "להחליש" את הסחוס לפני הנחת התפרים(תמונה 4). הפעולה מתבצעת באמצעות שיוף של הסחוס בחלקו הקדמי, אשר גורם לכיפוף שלו לאחור, והנחת התפרים מתבצעת ללא מתח.

• תוספת תפר באוזן העליונה

​כאשר קיים בלט חוזר לאחר הניתוח, הוא בד"כ מודגש יותר בחלק העליון של האפרכסת. ד"ר חדד מוסיף תפר נוסף באוזן העליונה, אשר בדומה להצמדת הקונכייה, מאפשר הצמדה טובה יותר של החלק העליון של האפרכסת (תמונה 5)
באמצעות עקרונות אלה - תפירה ללא מתח והצמדת האוזן לרקמות קשות ומקובעות, ניתן להקטין את הסיכוי להישנות בלט האפרכסת למינימום.

הצמדת אוזניים לילדים

מרבית ניתוחי הצמדת אוזניים מתבצעות בילדים. השונות במראה מזוהה בד"כ ע"י הילד עצמו, בגלל מודעות עצמית למראה או כי חברים לכיתה הביכו אותו.

לעתים, ההורים הם אלה שמאיצים בילד לעבור את הניתוח, בגלל שהם מבינים כי קיימת בעיה אסתטית.אין צורך לחשוש מניתוח בגיל צעיר.

סיכוני ההרדמה דומים לאלו שבגיל המבוגר, בהבדל אחד - בגיל הצעיר חובה לבצע את הניתוח תחת הרדמה כללית, מה שלא מחייב בגיל מבוגר יותר, שם ניתן לבצע את הניתוח תחת הרדמה מקומית עם או ללא תוספת טשטוש. בניתוח אין כל פגיעה במנגנון השמיעה או במנגנון שיווי המשקל, שכן הם אינם באזור הניתוח וממוקמים בתוך הגלגלת.

מהו ​הגיל המינימלי הנדרש לניתוח הצמדת אוזניים?

ניתן לבצע ניתוח הצמדת אוזניים לילדים מגיל 5. האוזן מגיעה לגודלה הכמעט סופי בגיל 5. ביצוע הניתוח לפני כן, עלול לפגוע במרכזי הגדילה של האוזן ולעוות/להקטין אותה. כאשר המטופל מגיע לגיל 5 והאוזן מתאימה לניתוח, יש מקום לבצע את הניתוח מוקדם ככל שניתן.

ככל שנמתין, הילד מתבגר, מודע יותר לחיצוניות ומאבד את בטחונו במראהו. לעומת זאת, ככל שהבעיה נפתרת מהר יותר, נחסכת מבוכה חברתית. ילדים המגיעים להצמיד את האוזניים בגיל 10 - 11, לאחר שחבריהם לכיתה לעגו להם והביכו אותם, סובלים ממועקה חברתית מיותרת, אשר גם מתקבעת בתודעה.

השיקולים לגבי גיל המנותח הם רבים ומגוונים:

• פגיעה בצמיחת האפרכסת - אפרכסת האוזן מגיעה, פחות או יותר, למימדיה הסופיים (אורך של כ-6 ס"מ מרום האפרכסת ועד לתחתית התנוך) סביב גיל 3. לכן, פרוצדורה כירורגית אינה עלולה להפריע לצמיחת האוזן, וניתוח מגיל 5 או 6 אינו בעייתי.
• סוג ההרדמה - הצמדת האוזניים יכולה להתבצע הן בהרדמה מקומית והן בהרדמה כללית. ביצוע הניתוח בגיל מבוגר יותר (אחרי גיל 12-13) מאפשר שיתוף פעולה מלא של המטופל ולכן, אפשרות לביצוע הפרוצדורה תחת הרדמה מקומית (לעתים בתוספת טשטוש). בגילאים יותר צעירים, לא צפוי שיתוף פעולה של הילד ולכן, יש מקום להרדמה כללית.
• השיקול הפסיכולוגי - משחק תפקיד מרכזי ביותר. מומלץ כי ההורים יהיו קשובים לרגשותיו של הילד לגבי האוזניים הבולטות. כדאי לא לבצע את הניתוח, אלא אם הילד מוכן לשינוי. ילד אשר אינו מרגיש בנוח עם צורת אוזניו ואשר מעוניין בתיקון, ישתף יותר פעולה בהכנה לניתוח אוזניים ובזמן הניתוח, ואף יהיה יותר מרוצה מהתוצאות. ניתוח בגיל שלפני בי"ס, הגיל בו הילד מתחיל להיות מודע לעצמו, מהווה יתרון ומונע בעיות חברתיות. ילד בגיל כזה מוכן לעבור הרבה כדי שהחברים בבית הספר לא יציקו לו.

למי מתאים ניתוח הצמדת אוזניים?

ניתוח הצמדת אוזניים מתאים לכל הגברים והנשים כאחד. כל מטופל החש כי מרחק האוזן מהקרקפת גדול מדי בחלק העליון, המרכזי או התחתון, יכול להגיע לשיחת ייעוץ מפורטת ומוקפדת, בה יעריך דר' חדד את הבעיה ויציע פתרון.

ההחלטה לגבי הצורך בניתוח נשענת על תלונות המטופל והתרשמות המנתח הפלסטי, האם באמת קיימת בעיה. מרחק של קצה האוזן מהקרקפת מעל 2 ס"מ באזורים מסוימים שלה, מוגדר בד"כ כבלט משמעותי.

​ייעוץ טרום הניתוח - בדיקות וסקירה מקיפה

1. הייעוץ טרם הניתוח מתחיל בתשאול לגבי הבריאות הכללית של המטופל. נושאים אלה כוללים מחלות רקע, נטילת תרופות, הרגלי עישון ותזונה, העיסוק והיכולת להיעדר מעבודה. כמו כן, חשוב לציין בפני דר' חדד את ציפיותיכם מהניתוח. הכנה נכונה וציון העובדות הרלוונטיות ע"י המטופל משפרות את בטיחות הניתוח, מונעות סיבוכים רבים ומאפשרות קבלת תוצאה מיטבית. באופן עקרוני, כל אחד רשאי לעבור את הניתוח.
2. בשלב הבא, אעריך את מצב האוזניים ואציע את הטכניקה המתאימה ביותר. יש להדגיש כי פגמים בצורה של האפרכסת, אינם קשורים לאוזן הפנימית האחראית על השמיעה ועל כן אינם קשורים לתפקוד השמיעה.

על מנת להבין את הניתוח, יש להבין את מבנה האפרכסת. מדובר במבנה עדין של סחוס הכרוך משני צידיו בעור דק. אפרכסת תקינה מורכבת מסחוס שבחלק המחובר לגלגלת, הוא בעל מבנה של קונכייה לא בולטת. בחלק המרוחק מהקרקפת, הסחוס מקופל על עצמו בקפל הקרוי אנטיהליקס המסתיים כלפי מעלה בצורת Y.

כמעט תמיד אפשר לזהות חוסר סימטריה בין שתי האוזניים. גודל האפרכסות איננו בהכרח סימטרי וכן גם הזדקרותן ביחס לגולגולת. לפעמים רק אוזן אחת זקורה ולפעמים שתיהן.

מה הגורם לאוזניים בולטות?

הגורמים לבלט של האוזניים מודגמים בתמונה 1. החלק העליון של האוזניים מושפע ממידת ההשטחה של מרכיב הקרוי;Anti-helix (A). מרכיב זה, המהווה קיפול טבעי של הסחוס בחלק העליון של האוזניים, אינו מוגדר מספיק ולכן עלול לגרום לבלט של האוזן בחלק העליון שלה.

הסיבה המרכזית לבלט בחלק המרכזי של האוזניים הוא קונכיה;Conchea (C)מעובה וגבוהה אשר גם גורמת לבלט של האוזניים. גם התנוך, בחלקה התחתון של האוזן עלול לבלוט.

הגורמים העיקרים המביאים את האוזן לבלוט מצידי הראש הם:

1. קונכייה מוגדלת ומורחבת.
2. קפל אנטי-הליקס מחוק (אינו מוגדר).
3. שילוב בין השניים.

הטכניקה הניתוחית של ד"ר חדד בניתוחי הצמדת אוזניים:

אני נוהג לבצע את הניתוח דרך חתך הממוקם אחורית לאוזן, ומוסתר היטב ע"י האוזן. ניתן לבצע הניתוח בגישה קדמית, אך לטעמי, חתכים אלו גלויים ומיותרים.

• בשלב ראשון, אני מעצב את סחוס הקונכיה. ניתן לבצע פעולה זאת באמצעות תפר אחורי המצמיד את הסחוס לקרקפת ו"משכיב" אותו באופן שיבלוט באופן טבעי. אם פעולה אינה מספיקה, אני מסיר חלק מסחוס הקונכיה.
• בהמשך, יש צורך להגדיר מחדש את קפל האנטיהליקס. כדי להשיג מטרה זו, אני מחליש את סחוס האפרכסת על ידי חריטה, חריצה ו/או שיוף, פעולה המאפשרת לסחוס להתקפל.
• לצורך ייצוב העמדה החדשה של הסחוס אני מניח תפרים בחלקה האחורי של האפרכסת (תפרי Mustarde). מחקרים הראו כי תוספת התפרים להחלשת הסחוס בנוסף לעיצוב סחוס הקונכיה, מפחית את שיעור חזרת הבלט באופן משמעותי, המגיע לכדי אחוזים בודדים בלבד. השחזור דורש את היכולת לעצב את הצורה מבלי לשבור את הסחוס ומבלי לייצר קווי קפל חדים.

ניתוח הצמדת אוזניים יכול להתבצע בשתי אוזניים בולטות בו זמנית, או רק על אוזן אחת במידה והשנייה אינה זקוקה לתיקון. יש להדגיש, כי בניתוח לא משנים את אורך האוזן מלמעלה למטה.דר' חדד מבצע את הניתוח באופן כזה שהוא משתמש בשיטה הקלאסית והמקובלת, אך מוסיף לה מס' מרכיבים אשר משפרים אותה וחוסכים סיבוכים.

טכניקת ניתוח הצמדת אוזניים ייחודית לד"ר חדד

את השיפורים ערך דר' חדד לאחר שביצע מאות ניתוחים והבין את נקודות החולשה של הניתוח:

1. הנחת תפרים נמסים באוזניים -  הקטנה משמעותית של הסיכוי לזיהום והצורך בהוצאת תפרים, המהווים עניין בעייתי בילדים.
2. הקטנת קונכיה בנוסף להצמדה שלה -  מרבית המנתחים מסתפקים בהצמדת הקונכיה במס' תפרים לקרקפת. הצמדה זו, מתבצעת תחת מתח ועלולה אף להצר את תעלת השמע, מה שגורם להצטברות הפרשות. הקטנת הקונכיה לפני הצמדתה מפחיתה מתח בסגירה ומונעת הצטברות הפרשות.
3. הסרת רקמה רכה מאחורי האוזניים -  הסרת הרקמה הרכה, מייצרת מקום לצורך הצמדת הקונכיה ומאפשרת להצמיד את סחוס הקונכיה לרקמה הקשה של הקרקפת ולא לרקמה רכה מאחורי האוזניים, דבר הגורם לרפיון ולבלט חוזר של האוזניים.
4. שימוש בתפר ייחודי בחלק העליון של האוזניים - מונע רפיון משני של האוזניים בחלקן העליון, אחת הבעיות הגדולות לאחר ניתוח זה.
5. החלשת הסחוס באזור ה- Anti-helix (A) - שיוף הסחוס בחלקו הקדמי מחליש אותו, מפחית מתח ומסייע בקיפול הסחוס בזמן הניתוח.

הנחיות הכנה לניתוח:

כהכנה לניתוח, רצוי שבנים יסתפרו קצר סביב האוזניים יום או יומיים לפני הניתוח, על מנת להקל על אופן ביצוע הניתוח.

1. בלילה שלפני הניתוח, יש לחפוף היטב את השערות ולרחוץ את הפנים והאוזניים באופן יסודי עם סבון רחצה ולנגב אח"כ במגבת נקייה.
2. יש להיות בצום החל מחצות.
3. בבוקר הניתוח, אין לשתות, לאכול או ללעוס מסטיק.
4. כמו כן, יש לשטוף את הפנים והאוזניים שוב.
5. אין למרוח איפור, קרם לחות, שפתון וכדומה.
6. לבנות עם שיער ארוך, נא לאסוף את השער לכיוון הקודקוד, רצוי לקלוע אותו בצמה.
7. אם אתם משתמשים בגלולות או תרופה קבועה אחרת, יש להמשיך כרגיל.

הרדמה כללית, מקומית או טשטוש?

הניתוח אורך כשעה וחצי עד שעתיים. ניתן לבצע את הניתוח תחת הרדמה כללית או תחת הרדמה מקומית בתוספת טשטוש.

מקובל כי בילדים מתחת לגיל 12, הניתוח יבוצע תחת הרדמה כללית, בשל חוסר שיתוף הפעולה של הילד.בכל ניתוח להצמדת אוזניים, אני מסנין את האוזן בתמיסה המכילה הרדמה מקומית ואדרנלין, המכווץ את כלי הדם ומאפשר לבצע את הפעולה הכירורגית תחת דימום מינימאלי.

כמו כן, ההרדמה המקומית, מפחיתה את הכאב לאחר הניתוח באופן משמעותי. 

תהליכי החלמה מניתוח הצמדת אוזניים

אחרי הניתוח, האוזניים חבושות בעזרת תחבושת היקפית על הראש כמו כובע. ע"פ האפרכסת, אני מייצר תבנית, העשויה צמר גפן ספוג במשחה אנטיביוטית, השומרת על הצורה החדשה של האוזן ומונעת זיהום. התחבושת תוסר ביום שלאחר הניתוח.

לאחר הסרת החבישה תונח חבישה עדינה על האוזניים ומעליהם סרט ראש (בנדאנה) אותה יש לענוד במשך שלושה שבועות באופן מלא ושבועיים נוספים רק בשעות הלילה.

מטרת הבנדאנה היא קיבוע תוצאת הניתוח ומניעת חיכוך בין האוזניים וכרית המיטה. בזמן הניתוח אני מזריק הרדמה מקומית סביב האוזן, פעולה שמפחיתה משמעותית את הכאב שלאחר הניתוח.

מספר שעות לאחר הניתוח

הופעת אי נוחות וכאב בדרגה קלה מס' שעות לאחר הניתוח ובאופן הדרגתי מהווה תופעה טבעית. אולם, הופעת כאב חד ביממה הראשונה דורשת התייחסות.

בשבועות שלאחר הניתוח תהיה רגישות למגע באזור האוזן. רגישות זו היא תופעה טבעית ותחלוף בהמשך. ילדים בוגרים ומבוגרים העוברים את הניתוח, יחזרו לביתם מספר שעות לאחר הניתוח. ילדים צעירים יאושפזו למשך לילה אחד, בכדי לאפשר השגחה טובה יותר והתאוששות נטולת כאבים עד לחלוף השפעת החומרים מההרדמה הכללית.

שבוע אחרי הניתוח

בשבוע שלאחר הניתוח, תתבקש/י ליטול אנטיביוטיקה למניעת זהום באזור הניתוח. אין צורך בהסרת תפרים, כיון שאני משתמש בתפרים נספגים. שטפי הדם, המתבטאים בסימנים כחולים, נעלמים בד"כ תוך 10 ימים. הנפיחות באוזניים יורדת בהדרגה במשך מספר שבועות או חודשים בודדים.

אפשר להסתיר בשבועות הראשונים את האפרכסות עם השער. הזמן הנחוץ להעלמות הנפיחות אינו קשור בטכניקה הניתוחית. הוא קשור בטיב הרקמות ובקצב הרפוי של הגוף. תהליך זה יכול להיות שונה מאדם לאדם. התוצאה הסופית תתקבל לאחר שלשה חודשים עד חצי שנה, לאחר ההחלמה מלאה של הרקמות והעלמות הבצקת.

חזרה סופית לשיגרה לאחר הניתוח

תוצאה זו תהיה צורת האוזניים החדשה והסופית. החזרה לשיגרה, לרבות ביצוע פעולות בסיסיות, מתרחשת תוך מספר ימים. עם החזרה לשגרה מומלץ שלא לעסוק בפעילות שעלולה לפגוע באוזן.

מומלץ לישון על הגב ולא על אחד הצדדים (על האוזניים) בשבועות הראשונים ולהימנע מכל פעילות אשר עלולה לגרום לכיפוף או פגיעה באוזניים. ניתן לחזור ולבצע פעילות גופנית אחרי כשבועיים עד שלשה מהניתוח.

מומלץ להימנע משהייה בים או בבריכה או מכל מקור מים ציבורי למשך חודש.  ניתן לחזור לעבודה לאחר כשבוע. ילדים יכולים לחזור ללימודים לאחר שבוע, אך עליהם להיות זהירים בשעת משחק.

ניתוח הצמדת אוזניים מחזיר את האפרכסות לעמדה טבעית ולא משנה את אורכן (גודל האוזן). השינוי המתקבל, כפוף לנתונים הטבעיים של גודל האוזניים וצורתם הקיימת. השינויים החלים בניתוח, אינם הפיכים (אי אפשר לחזור למצב הקודם).

בניתוח, אני מנסה ליצר ככל שניתן מראה אוזן טבעי. מקובל כי מרחק האוזן מהקרקפת הינו סביב 16 מ"מ בחלק העליון וכ - 20 מ"מ בחלק התחתון. הניתוח לא מתקרב לאזורי השמע, לא משנה את השמיעה ולא קשור לשמיעה.

הצמדת אוזניים - רשימת סיבוכים אפשריים

המידע הזה הינו חלק בלתי נפרד מההסכמה לניתוח ויהיה עליך לאשר לי כי קראת והבנת את ההסברים. מרבית הסיבוכים נדירים אך יש צורך לדעת עליהם טרם הניתוח.

• דימום - טרם הניתוח יש צורך לבצע בדיקות לשלילת הפרעה בקרישת הדם. אם הפרעה כזו לא קיימת, אין בד"כ חשש לדימום משמעותי. ביום הניתוח עלול להיות דימום קל בתחבושת שפוסק מעצמו. לאחר הניתוח אבצע מס' פעולות שמטרתן למנוע עלייה בלחץ הדם. פעולות אלה כוללות מתן טיפול נוגד כאבים (מקומי ותוך ורידי) ונוגד בחילות. יש גם להמשיך ליטול תרופות קבועות נגד ל"ד, במידה וקיימות. אם נחים, נמנעים מהתרגשות מיותרת ומקפידים על ההוראות, הדימום בד"כ לא מופיע.
• זיהום  - זיהום בניתוח זה הינו נדיר מאוד, במיוחד אם מקפידים על כל כללי הרחיצה והחיטוי לפני הניתוח. דר' חדד נוהג לתת אנטיביוטיקה תוך ורידית במהלך הניתוח ואחריו, בשל הסיכוי של חדירת חיידקים לשטח הניתוח מאוזניים מלוכלכות או שער מלוכלך. במידה שהתרחש זהום, הוא יופיע בד"כ כ- 4-5 ימים לאחר הניתוח ויתבטא בכאב, אדמומיות ונפיחות באפרכסת ולעתים חום. במקרה זה יש לאשפז את המטופל, לתת טיפול אנטיביוטי תוך-ורידי ולנקז הפרשות במידת הצורך. זהום בסחוס האפרכסת עלול לגרום לשינוי צורת סחוס האוזן.
• צלקות - החתכים הניתוחיים הם מאחורי האוזן ואינם חשופים במבט קדמי. לעתים רחוקות ביותר, הצלקת מתעבה באופן חריג, מצב המכונה קלואיד. יש להדגיש כי מדובר בנטייה טבעית של הגוף, והמצב אינו קשור בד"כ לטכניקה הניתוחית. הטיפול בקלואיד כולל הזרקות סטרואידים מקומיות ולעתים כריתה של הצלקת.
• בלט חוזר - לעתים רחוקות, גמישות וחוזק הסחוס מתגברים על הקפל שנוצר מחדש וחוזרים לעמדה המקורית, דר' חדד מניח תפרים נספגים הנחשבים חזקים במיוחד ע"מ למנוע את התופעה הנ"ל. למרות זאת, יכולת הריפוי של הגוף היא אינדיווידואלית וגורם זה אינו בשליטת המנתח. במקרה שיופיע בלט חוזר, יש צורך בד"כ בניתוח אוזנייםנוסף לתיקון הקפל. ככלל, במידה שיש צורך בתיקון, יש לבצעו לאחר ריפוי מלא – לפחות 8-12 חודשים לאחר הניתוחהראשון. יש להבין כי המטופלים השונים, נבדלים זה מזה מבחינה אנטומית ומבחינת איכות הרקמות והאלסטיות שלהם. מכאן, שגם תהליך הרפוי וההחלמה יהיה שונה מאדם לאדם.

את התוצאה הסופית של ניתוח הצמדת אוזניים, לא רואים עם הסרת התחבושת, אלא רק לאחר ההעלמות הסופית של כל הנפיחות, תהליך שיכול להמשך מס' שבועות עד חודשים.