החלפת שתלים

ניתוח החלפת שתלים מתבצע תחת הרדמה כללית ואורך כשעה עד שעתיים, כתלות בנעשה בניתוח. 

במהלך ניתוח החלפת שתלים מחליפים את השתלים הקיימים בשתלים חדשים הממוקמים מעל או מתחת לשריר. שיטת הניתוח יכולה להשתנות ממטופלת אחת לשנייה. בהתאם לצורת השדיים, הסיבה להחלפת השתלים, סוג העור, איכותו, עובי וגמישות הרקמות הרכות.

ניתוח החלפת שתלים בחזה מתבצע מסיבות שונות:

• קרע של שתל קיים - החלפת שתלים הוא ניתוח מומלץ עבור נשים שעברו ניתוח הגדלת חזה והן סובלות מקרע בשתל הסיליקון. כאשר הסיבה להחלפת השתל היא קרע או דלף, אשתדל לנקות את כל שאריות הסיליקון מהכיס. לעולם לא ניתן להוציא את כל הסיליקון מהרקמה ובבדיקות הדמיה עתידיות אפשר יהיה לזהות שאריות מהסיליקון הישן. 
• הפרשת נוזלים (סרומה מאוחרת) - לעתים עלולים להצטבר נוזלים בין השתל לבין הצלקת העוטפת אותו (קופסית, קפסולה). במקרים אלה, יכולין הנוזלים להיספג ספונטנית אך הם עלולים לחזור והפתרון הוא ניתוח שבו מחליפים או מוציאים את השתלים ומטפלים בקופסית.
• שינוי בצורת השד - אשר מעיד על תזוזה של השתל לכל כיוון אפשרי או קרע של השתל. סיבות נוספות לשינוי בצורת השד היא התקשות קופסיתית או שינוי ברקמת השדיים כתוצאה מתנודות במשקל או הריון ולידה.
• כאב - יכול לנבוע מהתקשות קופסיתית או מחיכוך מתמיד בין השתל לרקמות מסביב.
• לעתים הסיבה להחלפת השתלים היא התכווצות קופסית - הגורמת להתקשות של השד, עיוות שלו, ותחושת אי נוחות. במקרים אלה יש צורך להחליש את אותה קופסית במספר מקומות  באמצעות חריצה שלה על מנת להפחית מתח ולעצב את השד מחדש. כאשר הקופסית קשה ומעובה באופן קיצוני, יש לעתים צורך בהסרה מלאה או חלקית שלה על מנת לעצב את השד ולהקטין את אי הנוחות. 

מהי התכווצות הקופסית? הקופסית הינה מעטפת צלקתית העשויה רקמת חיבור, ונוצרת סביב שתל. במהלך ניתוח החלפת שתלים, יש לפעמים צורך לבצע מניפולציה מסוימת באותה מעטפת. כאשר מוכנס שתל בנפח גדול יותר מזה הקודם, יש צורך לחרוץ את אותה קופסית על מנת להרחיב את הכיס.

• ישנם מצבים בהם המטופלת מעוניינת להחליף את השתלים עקב התיישנותם - וללא כל סיבה רפואית נראית לעין – במקרים אלה, המטרה היא להחליף את השתלים הישנים אשר עלולים להיקרע בסבירות גבוהה יותר מאשר שתלים חדשים שיוחדרו.

** להבהרות המיועדות לנשים אשר עברו הגדלת חזה בעבר עם שתלי סיליקון מסוג PIP - ראה עמוד שתלי PIP.

האם קרע בשתל הסיליקון יכול להיות מסוכן?

קרע בשתל הסיליקון לא מורגש בד"כ ומתגלה בבדיקות הדמיה. אין מדובר בבעיה דחופה, אולם יש לטפל בה כיון שמדובר במוצר פגום היכול לגרום לעיוות בשד, להיווצרות של התקשות קופסיתית או לזליגת סיליקון לבית שחי.

החלפת שתלים או הוצאת שתלים?

• הוצאת שתלים והכנסת שתלים חדשים:

​המקרה הקלאסי, בו מראה השד טרם הניתוח הוא אסתטי ומהטופלת מעוניינת בשתלים בגודל הדומה לאלו הקיימים בשד. במקרים אלה, מתבצעת הפעולה הפשוטה ביותר והשתלים החדשים יוכנסו לכיס הקיים. כאשר מעוניינת המטופלת בשתל בנפח הגדול מזה הקיים בשד, יש צורך בביצוע חריצים בקופסית שנוצרה סביב השתל, ע"מ להרחיב את הכיס הקיים.

• הוצאת שתלים, הכנסת שתלים חדשים וביצוע ניתוח הרמת חזה:

​ניתוח מסוג זה מתבצע כאשר השדיים צנוחים עוד טרם הניתוח. במקרה זה יש להכניס שתלים חדשים וגם להרים את השדיים, ע"מ לייצר מראה אסתטי.

כתוצאה מכך, יווצרו צלקות נוספות על השדיים הנובעים מההרמה. יש להדגיש כי הכנסת שתלים גדולים יותר מתוך כוונה להרים את השד הצנוח לא תצלח בטווח הרחוק. פעולה זו נותנת אשליה כי השד הורם בשל המילוי הנוצר באזור שמעל הפטמה. אולם, המרחק בין הפטמה לעצם החזה אינו באמת משתנה לאחר הניתוח ובטווח הארוך. השתל הכבד אף יגביר את תהליך הצניחה.

• הוצאת השתלים והחלפה עם שתלים קטנים יותר כולל הרמת החזה:

מקרה נוסף בו יש לבצע הרמה של השדיים הוא כאשר אין צניחה של השדיים טרם הניתוח. אולם המטופלת מעוניינת בהחדרה של שתלים קטנים יותר מאלו הקיימים בשד. במקרה זה, תיווצר צניחה של השד לאחר הניתוח ויש למנוע אותה באמצעות ניתוח הרמת חזה.

• הוצאת השתלים ללא החלפה עם שתלים חדשים:

יש מטופלות אשר לאחר הוצאת השתלים אינן מעוניינות בשתלים חדשים ומעדיפות להשאר ללא שתלים. במקרים אלה אעריך אם יש לבצע הרמה בנוסף. ישנם מקרים בהם לא ניתן להחדיר שתלים חדשים מסיבות שונות . לדוגמא, במקרה שבו נצפה תהליך זיהומי בתוך הכיס, בזמן הוצאת השתל, אין מקום להכנסת שתלים חדשים, במהלך אותו ניתוח. החדרת גוף זר בשילוב עם תהליך זיהומי, אינו מהווה פתרון טוב. 

במקרים אלו, יש להוציא את השתל הקיים, להמתין תקופה של כחצי שנה. לאפשר לתהליך הזיהומי לחלוף ורק אז לתכנן הכנסה של שתל חדש. כל מטופלת העוברת החלפת שתלים וקיים חשש לזיהום, חייבת לקחת בחשבון כי ייתכן מצב בו השתלים הישנים יוצאו ולא יוחדרו חדשים במקומם. במקרה של הוצאת שתלים והרמת חזה, תיווצר תוצאה דומה לניתוח של הרמת חזה ללא שתל. 

כיצד נקבע מיקומם של השתלים החדשים?

אין מנח טוב באופן מובהק ממנח אחר. יש להתאים את השיטה למקרה הנתון. השיקול העיקרי בבחירת מנח השתל הינו עובי רקמת השד ואופייה. מתחת לרקמת השד מצוי שריר בית החזה - Pectoralis Major. 

• מיקום השתלים הישנים יכול להיות מאחורי רקמת השד (קדמית לשריר) או מאחורי השריר.
• קיים גם מנח משולב, אשר מתבצע באופן שכיח. בו השתל מוחדר מאחורי השריר בחלקו העליון וקדמית לשריר בחלקו התחתון.

מהו השיקול העיקרי בבחירת מנח השתל?

דר' חדד יחליט בתאום איתך מהו מנח השתל הנכון, בזמן ניתוח החלפת שתלים. השיקולים רבים ומגוונים ויש להתייחס לנתוני גופך הספציפיים, למיקום השתלים הישנים ולמצב מעטפת העור. אין עדיפות ברורה למיקום זה או אחר, ויש להתייחס לכל מקרה לגופו. 

• מנח קדמית לשריר מתאים לנשים בעלות רקמת שד עבה המאפשרת להסוות את שתל הסיליקון.
• מנח תת שרירי, לעומת זאת, מתאים לנשים בעלות רקמת שד דקיקה יחסית (להסבר מפורט בנושא ראה פרק הגדלת חזה, מנח השתל)
• הניתוח הפשוט ביותר הינו הכנסה של השתל בכיס הקיים. הניתוח מתאים למטופלות עם צורת שד יפה וללא קופסית קשה. לעתים, יש להחליף את מנח השתל ולהעבירו מתחת לשריר, כאשר רקמת השד דקה והופיעו גלים או מעל השריר, כאשר השריר יוצר עיוות במראה השדיים. 

עם איזה שתל נחליף את השתל הישן?

שתלים במילוי מלח או סיליקון?

קיימות שתי קבוצות עיקריות של שתלים המיועדים לשדיים. בשתי הקבוצות המעטפת עשויה מסיליקון, אך התוכן שונה. בקבוצה הראשונה, התוכן עשוי תמיסה מי מלח פיזיולוגיים, ובקבוצה השנייה, המילוי הוא סיליקון ג'ל. יש לציין כי בעת הזו קיימים בישראל שתלים העשויים סיליקון בלבד.

שתי קבוצות השתלים נמצאו בטוחות לשימוש ואושרו ע"י ה FDA. דר' חדד משתמש בשתלי הסיליקון מאחר שהתוצאות האסתטיות עדיפות, המגע טבעי יותר, קיימת שכיחות נמוכה יותר של היווצרות קפלים וקמטים בעור והנפח נשאר קבוע. כמו כן, שתלי הסיליקון החדשים מתבלים פחות משתלי מי מלח והצורך להחליפם קטן יותר.

שתלים עגולים או בצורת אגס (שתל אנטומי)?

שתלי הסיליקון נחלקים לשתי קבוצות, אלו העגולים ואלו בעלי הצורה האנטומית ("טיפה", "אגס"). ככל שהשתל גבוה יותר הוא יבלוט יותר מבית החזה. אנו קוראים לתכונה זאת "פרופיל". שתי קבוצות השתלים מגיעות במגוון פרופילים לבחירת המנותחת ולהתאמה מרבית לגופה.

השתלים העגולים, בייחוד אלה בעלי הפרופיל הגבוה, מייצרים מבנה שד עגול ושופע יותר, עם הדגשת החריץ בין השדיים. לעומת זאת, השתלים האנטומיים מאופיינים בצורה המחקה את הצורה הטבעית של השדיים.

ככלל אין עדיפות ברורה לסוג שתל זה או אחר. הניסיון הקיים בשתלים העגולים גדול הרבה יותר מזה הקיים בשתלים האנטומיים. קיימת עדיפות לשתלים אנטומיים בנשים עם שד קטן מאוד בכדי להעניק מראה טבעי יותר. בשאר הנשים ניתן להשתמש במידה זהה של הצלחה בשתלים עגולים.

חסרונם של השתלים האנטומיים הוא בעלותם הגבוהה ואפשרות לסיבוב בתוך הכיס המיוצר. סיבוב שתל אנטומי קורה בשכיחות של כ-10-20% מכלל המנותחות וגורם לעוות במראה השד. בעיה זו אף בולטת יותר בזמן החלפת שתלים. כאשר קיימים שתלים ישנים בשדיים, נוצרת סביבם קופסית, המהווה כמעין מעטפת שהגוף יוצר סביב השתל.

קופסית זו חלקה יותר מרקמות אחרות ולכן, פוטנציאל הסיבוב של השתל גדול יותר. בשל עובדה זו, דר' חדד משתמש בד"כ בשתלים עגולים על מנת להימנע מסיבוך זה. יש לזכור שהשתלים הם אמצעי בלבד להשגת התוצאה הסופית. מראה השד טרם הניתוח, תכנון הניתוח, ומיומנות המנתח יקבעו בסופו של דבר את המראה הסופי.

ישנם מספר גורמים המשפיעים על גודל השתל הנבחר:

• בהתחלה נדרש לבחון את מבנה הגוף של המטופלת ולבחון את השד כחלק מבית החזה.
• בהמשך יש להעריך את רוחב בסיס השד המהווה את המעטפת הבסיסית אליה יש להכניס את השתל. 
• כמו כן, יש להעריך את צורת וגודל השד ולהתייחס לעובי רקמת השד, איכות העור וגמישותו.
• כדאי לדעת מראש את גודל השתל אשר הוחדר לשד בניתוח הקודם.

במרפאתנו מתבצעת הערכה יסודית של מרכיבים אלה ומתבצעת שיחה מפורטת על האפשרויות השונות עם המטופלת. 

בנוסף לכך במהלך ניתוח החלפת שתלים מוחדרים לכיס שתלים חד פעמיים בעלי נפח שונה עד לקבלת התוצאה המיטבית. במהלך הניתוח אנסה לדבוק בתוכנית המקורית ולהחדיר את השתל, בגודל שתוכנן טרם הניתוח. לעתים, על פי התרשמותי במהלך הניתוח, קיימת אפשרות שאחדיר שתל גדול יותר, קטן יותר או בעל צורה שונה.

ההשפעה של גודל השתל על תוצאות הניתוח

• ככלל, הכנסת שתל קטן יותר מהשתל שהיה מצוי בשד (או אי הכנסת שתל) - ייגרמו לעודפי עור מסויימים בשדיים. עודפי עור אלה, יכולים להתכווץ במידה מסויימת ללא יצירת נזק אסתטי. לעתים נראים עודפי עור ניכרים עם צניחה מיידית של השדיים. הסיבה היא שמעטפת העור נמתחה במהלך התקופה בה היה השתל הקודם בשד.
• הכנסת שתל בגודל הדומה לזה של השתל הקודם - תביא למראה דומה של השד כמו טרם הניתוח.
• הכנסת שתל גדול יותר מגודל השתל הקודם -  אפשרית מבחינה טכנית, עקב תהליך המתיחה שהעור עבר.

♦  בטווח הארוך - שתל גדול יותר יגרום לקצב צניחה מואץ מאשר עם השתל הקודם, במיוחד כשהשתלים מעל השריר. הסיבה היא משקל היתר של השתל החדש ואובדן אלסטיות העור לאורך השנים.

בנוסף החלפת שתלים הקיימים לשתלים גדולים יותר תגרום, בסבירות גבוהה, לדיקוק רקמת השד, ולהיווצרות סימני מתיחה. כמו כן, ייתכן ותחושי "בליטות" של השתל וקפלים על פני עור השדיים. דיקוק רקמת השד בשילוב עם קפלים פנימיים של השתל בשל גודלו גורמים לתופעה זו. מצב זה קשה יחסית לתיקון.

תהליך ההחלמה לאחר ניתוח החלפת שתלים

במרבית המקרים, המטופלת משוחררת לביתה מס' שעות לאחר הניתוח. זמן ההחלמה הוא כשבוע ימים ואחר כך תוזמני לביקורת במרפאה. מומלץ להימנע מפעילות גופנית מאומצת בחודש בראשון לאחר הניתוח ולנוח. המנוחה חשובה לתהליך ההחלמה.

לאחר ניתוח החלפת שתלים מודבק פלסטר רפואי על אזור התפרים אשר יוסר כעבור שבועיים במרפאה .בימים שלאחר הניתוח תחושי כאבים ואי נוחות באזור השדיים, בייחוד בזמן הנעת חגורת הכתפיים. סימנים כחולים יכולים להופיע על דופן בית החזה.

ניתן להתקלח באופן חופשי החל מיום לאחר הניתוח. בשבועיים הראשונים לאחר הניתוח יש ללבוש חזייה ספורט מיוחדת. בשל משקל השתל והנטייה לצניחה של השד במהלך החיים, מומלצת לבישת חזייה גם בטווח הארוך לצורך שימור התוצאה. לאחר שתרד הנפיחות יהיה גודל השד קטן יותר מאשר בשלב המידי לאחר הניתוח. הקוטב העליון של השד יהיה פחות מלא ותהיה צניחה קלה בגובה השדיים. גודל וצורת השדיים מתייצבים לאחר כשלושה חודשים.

מעקב מתמשך לאחר ניתוח החלפת שתלים

ככל אישה, עלייך לעבור בדיקת שדיים ידנית על ידי כירורג פלסטי. לאחר גיל 40, יש גם צורך בממוגרפיה ואולטרה סאונד שדיים אחת לשנה או שנתיים בהתאם להחלטת הרופא המטפל. נוכחות שתלים בשדיים מקשה במעט על ביצוע בדיקות ההדמיה ופענוחן ותצריך צילומים בזויות רבות יותר על מנת לאבחן את מצב השד.

יש לציין, כי אין שכיחות גבוהה יותר של סרטן שד בנשים שבגופן קיימים שתלי סיליקון אך יש ליידע את הרופא המטפל בעת בדיקת ממוגרפיה ואולטרה סאונד על נוכחות השתלים.

סיבוכים לאחר ניתוח החלפת שתלים

סיבוכי ניתוח החלפת שתלים קשורים לשתלים ולכן דומים לאילו של ניתוח הגדלת חזה:

קיימים מספר סיבוכים אליהם נתייחס באופן מיוחד:

• צניחת שדיים: במידה שקיימת צניחה של השדיים טרם הניתוח, ובוצעה החלפת שתלים בלבד, ללא הרמה של השדיים, צניחה זו תישאר גם לאחר הניתוח. הכנסת שתלים גדולים יותר תאיץ את תהליך צניחת השדיים. ביצוע ניתוח החלפת שתלים והרמה תמנע צניחה בזמן הניתוח אולם איכות העור לא תשתנה והשד יצנח במידה מסויימת בחודשים שלאחר הניתוח.

• דימום: שכיחותו היא פחות מ- 1%. גורם להבדלי גודל משמעותיים בין השדיים, נפיחות, מתח וכאבים באותו שד ההולכים ומתפתחים על פני מספר שעות.הסיכוי לדימום עולה משמעותית כאשר יש להוציא את הקופסית (ראה סעיף קופסית), או לבצע בה חתכים על מנת לרכך אותה, פעולות אלה מתבצעות עקב קשיון של הקופסית או ע"מ להרחיב את הכיס כדי להכניס שתל גדול יותר.

• הצטברות נוזלים (סרומה): עלולה לקרות בשלב המיידי לאחר הניתוח או בשלב מאוחר יותר. סרומה בשלב המיידי נגרמת עקב הטראומה לרקמות בזמן הניתוח. מניפולציות שמבוצעות בקופסית כגון כריתתה או ביצוע חתכים בה מגדילים הסיכון לסרומה. על כן בכל ניתוח להחלפת שתלים, אני אוסיף חבישה אלסטית לוחצת למשך שבועיים, על מנת להפחית את הצטברות הנוזלים. סרומה מאוחרת עלולה להתרחש אף שנים לאחר הניתוח. ניתן לטפל בבעיה באמצעות שאיבת הנוזלים תחת הדמיה שלא בניתוח. בכשליש עד מחצית מהמטופלות, הנוזלים שבים ומצטברים לאחר פעולה זו. במקרה זה, יש צורך בניתוח נוסף לניקוז הנוזלים ולעיתים גם כריתת הקופסית והחלפת השתל.

• זיהום: שכיחותו עד 5% מניתוחי החלפת שתלים ומופיע בד"כ כשלושה עד חמישה ימים לאחר הניתוח.
• דליפת סיליקון: מהווה סיבוך נדיר בשימוש בשתלים המודרניים בעלי מעטפת עמידה יותר. ככל שעובר זמן רב יותר מהניתוח, הסיכוי לתופעה זו גדול יותר. הדליפה לעתים אינה מורגשת אך עלולה במקרים מסוימים לעוות את מבנה השד או לגרום להתקשות קופסית. ניתן לאבחן מקרים אלה באמצעות שימוש בשיטות הדמיה שונות כגון אולטרא-סאונד, ממוגרפיה ואף MRI. הפתרון הוא ניתוחי בדרך כלל וכולל החלפת השתל ועיצוב השד מחדש.

• צלקות: החתך הניתוחי בניתוח החלפת שתלים זהה למיקום החתך בניתוח הראשון. על מנת להימנע מצלקת נוספת באזור השד. אם מבוצעת הרמה, קיימות צלקות נוספות.כל חתך בעור יגרום לצלקת. הצלקות שנותרות אחרי ניתוח הן קבועות ואינן נעלמות. בשאיפה, החתך הניתוחי יבוצע באותו מיקום של הצלקת הקודמת, ע"מ להימנע מצלקת נוספת. שימוש בטכניקה ניתוחית נכונה עשוי להביא לצלקת עדינה, שאינה מפריעה מבחינה אסתטית. אולם, טיב הצלקות וזמן הריפוי שונים מאישה לאישה. הצלקת הניתוחית תראה בתחילה בגוון אדום. ככל שיחלוף זמן, תחול הבהרה, השטחה וריכוך של הצלקת. תהליך זה עלול להמשך כשנתיים. בכ - 1% ל - 2% מהמטופלות קיימת התעבות מורמת אדומה ונוקשה של הצלקת הדורשת התייחסות נוספת. במצב כזה יומלץ לך על טיפולים נוספים כגון: משחות ורפידות העשויות סיליקון, פלסטרים מיוחדים, שימוש בלייזר או הזרקות סטרואידים מקומיות. לעתים רחוקות, יש צורך בניתוח נוסף על מנת לנסות ולשפר את הצלקת. ניתוח כזה מבוצע רק לאחר שמוצו כל האפשרויות הלא פולשניות לשיפור הצלקת, שלא הועילו. גם ניתוח נוסף לא בהכרח ישפר את איכות הצלקת.

• הפרעות תחושה: לפעמים מתלוננת המטופלת על הפרעות בתחושה באזור הפטמה או עור השד. לעתים קיימת רגישות יתר בעור או בפטמה המתבטאים בעקצוצים, גרד, ורגישות יתר. שינויים אלה בד"כ אינם סימטריים. ברבם המכריע של המקרים, התופעה חולפת תוך כשנה וחצי עד שנתיים. אולם, לעתים קיימים שינויי תחושה ממושכים.

• קפלים, שקעים ובליטות: יכולים להתפתח בכל מקרה של הגדלה או החלפת שתלים. מצבים כאלה מתרחשים בעיקר בנשים להן הוחדר שתל גדול ממה שהשד יכול להכיל בשילוב עם מעטפת רקמות רכות דקיקה. גורם סיכון נוסף, הוא הוצאת הקופסית במהלך הניתוח. פעולה זו מדקקת אף יותר את המעטפת ועלולה לגרום לשקע, פחיסות או בליטה באזור בו הייתה הרקמה דקה מלכתחילה. במקרים אלה, ניתן לפעמים לראות או להרגיש קפלים או גלים על השד. בנוסף ניתן לעיתים לחוש את קצוות השתל. ניתן לשפר תופעה זו (אך לא ניתן להעלימה כליל) בניתוח נוסף, על ידי החלפת השתלים לשתלים בעלי נפח קטן יותר אושתלים עם צמיגות גבוהה יותר. לעתים, שינוי מנח השתל (העברתו ממנח קדמי לשריר למנח מאחורי השריר) עשויה לשפר בעיה זו.

• א-סימטריה: א-סימטריה של השדיים קיימת אצל מרבית הנשים שלא עברו התערבות כירורגית כלשהיא בשדיים. א-סימטריה כזו – בין אם הייתה קיימת בטרם הניתוח, או נוצרה בעקבותיו, יכולה להיות בנפח השדיים, בצורת השדיים, בגובה הפטמה והעטרה, בקוטר הפטמה והעטרה, או בגובה הקפל התת שדי. לעיתים נדירות, תוחמר הא-סימטריה בין השדיים לאחר הניתוח ועשוי להתהוות הצורך בניתוח מתקן. יש להמתין תקופה של שלושה חודשים לפחות לאחר הניתוח בטרם ניתן לקבוע אם יש צורך בניתוח נוסף.יש להבין, כי גם בניתוח נוסף לא ניתן להגיע לסימטריה מושלמת בין השדיים. להסבר מפורט יותר ראה פרק שדיים לא סימטריים.

• שתל מסתובב: שכיחות הסיבוב של שתלים אנטומים קיימת ונעה סביב 10%. מצב זה אינו מסוכן בריאותית, אך יכול לעוות את מראה השד. גם בשתלים עגולים עם ג'ל צמיג ובעיקר עם פרופיל גבוה, יכול השתל להסתובב ולהתהפך ולגרום לעיוות או שינוי בצורת השד.

לעיתים קרובות ניתן לסובב את השתל למקומו ללא ניתוח באמצעות מסאז' ידני, אולם תופעה זו עלולה לחזור על עצמה בעתיד. אם הבעיה חוזרת על עצמה יש לבצע ניתוח נוסף. בניתוח זה יש לשקול להחליף השתל לשתל עגול ולהדק את הכיס בו מצוי השתל.

• בלאי השתל: לא ניתן לצפות בוודאות את אורך חיי השתל ומתי יהיה צורך להחליפו. השתלים החדשים הם בעלי מעטפת עבה וחזקה ומלאים בג'ל סיליקון צמיג שסבירות הדליפה, הקרע או הבלאי מהם היא נמוכה מאוד.

בעשר השנים הראשונות לאחר הניתוח, הצורך בהחלפת השתל מסיבות בלאי הוא נמוך יחסית. רוב המטופלות לא תצטרכנה, קרוב לוודאי, להחליף את השתלים במהלך חייהן. יחד עם זאת, לאחרונה פורסמה המלצה מטעם רשות התרופות והמזון האמריקאי כי יש לשקול ולהחליף את שתלי הסיליקון אחת ל - 10 עד 15 שנים. על מנת להפחית הסיכון לסיבוכים בהמשך.

למעבר לגלריית תמונות לפני ואחרי ניתוח החלפת שתלים